ואז עם הזמן למדתי שאפשר להתפרנס מזה. סטנדאפיסט?! טוב לא עד כדי כך הצחקתי אבל הסטנדאפיסט הגדול מכולם כנראה זיהה את הפוטנציאל ואימץ אותי לבית השחי למסע מסע. הצחקנו יחד אני מאחורי המצלמה והוא מולה. ועשינו מצחיק. ממש מצחיק. אפילו באמריקה עם תרגום לאנגלית.

בתיכון בסוף שנה. בצופים “בדרן השבט”. בצבא כל שבת שניה. באוניברסיטה לרוב חיכיתי להפסקה. וככל שהדרך התארכה למדתי איך אפשר לרכב על סוס הפרא הזה שנקרא “קומדיה” לא רק מתוך אינסטינקט, אלא גם במתמטיקה והבנה עמוקה של הקומדיה ונפש האדם.

אז עכשיו אחרי שעברתי דרך ארוכה כל כך בשדות הצחוקים, עם כל כך הרבה אנשים מצחיקים. שחקנים מחוננים. כותבים גאונים. הרשתי לעצמי לתלות סוף סוף שלט קטן ווירטואלי ולהודיע בכיכר העיר הדיגיטלית – ברוכים הבאים לאקדמיה לקומדיה של אוהד פרח.

אז אתם יותר ממוזמנים להצטרף אלי ולגלות שתמיד אבל תמיד אפשר להיות יותר מצחיקים.